כמעט כל מאמן שמע ממתאמן שלו את המשפט – "אני רק לוקח הפסקה קצרה של שבוע/ חודש/ חודשיים ..וחוזר".
כמאמן יש לי התלבטות גדולה כיצד להתייחס למתאמן שכזה.
אפשרות ראשונה- לנסות לשכנע אותו להשאר בקבוצה.
אפשרות שניה- "לשחרר אותו" ולתת לו לפנות לדרכו עד שיחליט אחרת.
אפשרות שלישית – "לשחרר אותו" ולהציק לו על בסיס שבועי.
הסיבות בהם מתאמן יאמר משפט כזה יהיו מגוונות:
סיבה אחת- התחיל החורף / קיץ, וקר / חם למתאמן.
סיבה שניה – הוא מתחיל עבודה חדשה, עבר דירה, נולד לו ילד- כל מיני סיבות "מוצדקות" שגוזלות לו את זמן האימון.
סיבה שלישית- הוא בדיוק השלים יעד גדול, כמו חצי מרתון, או מרתון שלם והוא "לוקח הפוגה של כמה שבועות".
סיבה רביעית- הוא בדיוק נפצע, החלה לו רגישות ברגל, יש לו דלקת קטנה והוא זקוק למנוחה.
בינינו- אני לא קונה את הסיפור שלך.
ישנם מקרים וההפוגה היא אכן קצרה ולאחר זמן הסתגלות והתאמה המתאמן חוזר לאימונים.
אבל מדובר במקרים חריגים.
מנסיון של המון שנים כמאמן, אני יכול להעיד שב 95% מהמקרים מדובר בסיפור שהמתאמן מספר לעצמו.
ב 95% מהמקרים המתאמן לא יחזור להתאמן והסיבה שהציג היתה כיסוי לסיבה האמיתית בגללה הפסיק להתאמן.
ב 95% מהמקרים יחווה המתאמן רגרסיה עצומה בכושרו הגופני שתבוא לידי ביטוי בעלייה במשקל, וירידה דרמטית בכושרו הגופני.
לכל אחד מאיתנו, בעת שהוא נתקל בקושי מסויים, או בירידת מתח, יש את הרגע שבו המוח משתלט על הגוף ומנסה לבחור "באופן לוגי"בדרך הקלה שמאוחר יותר מתגלה כדרך הפחות נכונה.
זה קורה בהמון תחומים שונים בהם אנו בוחרים באופציה הקלה יותר, למרות שברור לנו שתזיק לנו בטווח הארוך.
הנה כמה דוגמאות:
ההוא שאוכל בשעת לילה מאוחרת – מסביר את זה בכך ש"הוא עובד שעות רבות וזאת דרכו לשמור על ערנות" (כותב שורות אלו מומחה בתירוץ זה).
ההוא שמעביר שעות רבות מול הטלוויזיה מסביר "שהוא כל היום עבד והוא רק מרוקן את הראש מול המסך לזמן קצר"….שמתמשך לשעות רבות.
ההוא שאף פעם לא מוצא זמן לסדר את הדברים שלו ומסביר "שכשמסודר- הוא לא מוצא כלום".
וכמו שברור לך – יש עוד הרבה דוגמאות טובות מתחומים שונים.
בפועל, כשמתאמן "לוקח הפסקה" מתחילה שרשרת פעולות כזאת:
המתאמן מוריד את כמות אימוניו, הסביבה התומכת שהיתה סביבו מתרחקת, המטרה שהיתה לו מול העיניים וגרמה לו לקום לאימונים בין אם התחשק, או לא התחשק לו, נעלמה כלא היתה.
כעת הוא מתאמן, בצורה רנדומלית, אחת לשבועיים או שלוש.
אחר כך מגיעה ירידה דרמטית ברמת הכושר הגופני שגורמת לירידה דרמטית ברמת המוטיבציה להמשיך להתאמן.
ואולי הסיבות הן אמיתיות?
אני סבור שהקפדה קבועה על אימונים, הינה זהה להקפדה על מקלחת יומית, שיחה קבועה עם כל אחד מבני המשפחה, תפילה יומית, או כל טקס אחר קבוע שהופך אותנו לטובים יותר.
התחיל החורף /קיץ וקר / חם לך?
תתאים את סגנון הלבוש שלך לעונה הרלוונטית.
בחורף תלבש כפפות, מגני אוזניים ותשים עליך 2 חולצות ומעיל.
בקיץ תקפיד על גופיה, קרם הגנה כובע מצחיה ומשקפי שמש. תקפיד לשתות, להתאמן בשעות הבוקר המוקדמות, תפחית במעט את כמות האימונים – אבל אל תפסיק.
התחלת עבודה חדשה? עברת דירה? נולד לך ילד?
שיהיה בשעה טובה.
קח לך חמישה ימים של הסתגלות.
מצא את המועדים הנכונים עבורך במציאות החדשה.
תוריד את כמות האימונים, קצר את משך האימונים – אבל אל תפסיק אותם לחלוטין.
השלמת יעד גדול כמו חצי מרתון או מרתון שלם ?
נהדר, אחרי שבוע של הפוגה שב עם המאמן ותגדיר יעד חדש ומרגש.
שפר את המהירות, תגדיל את המרחק, חפש מרוץ במקום אקזוטי בעולם.
בדיוק נפצעת, החלה לך רגישות ברגל?
טפל בנושא בכל הכוח. התייעץ עם מומחים, בקר אנשי מקצוע.
תתאמן באימונים חלופיים אשר אינם מחמירים את הפציעה, תגיע לאימון ובצע אותו באופן חלקי, או אפילו תבצע הליכה ולו רק שתשמור על שגרת אימונים רציפה.
לסיכום:
כל מתאמן שהכרתי, שהיה והפסיק להתאמן לחלוטין , חווה רגרסיה ברמת האנרגיה, המוטיבציה, חווה התבגרות פיזית בולטת ועליה במשקל.
אף אחד לא רוצה לחיות כך את חייו. ההחלטה כיצד יראו חייך הם בידיים שלך.
Comments